המחול  באתיופיה

היהודים רקדו את הריקודים של שכניהם, האמהרים והתגרים. מרבית יהודי אתיופיה התגוררו בכפרים בבגמדר, שם יושבים האמהרים, ואימצו את האסכסתה (געז: እሰክሰታ) המאפיינת את המחול של קבוצה זו. האסכסתה קיימת גם בריקודים של קבוצות אתניות נוספות במינונים שונים, אך אצל האמהרים ריקוד הכתפיים הוא לב לבו של המחול. למרות שהאמהרים אינם הקבוצה האתנית הגדולה ביותר, השפעתה היא דומיננטית באתיופיה, וריקוד הכתפיים האמהרי הפך לריקוד העם המייצג את אתיופיה. יהודים נוספים שישבו בחבל תיגראי אימצו את הריקוד המקומי. מחול זה שונה במבנה ובחומרים התנועתיים שלו מהריקוד האמהרי.

 

היהודים, כשכניהם, רקדו בכפרים בתלבושות לבנות רקומות מסורתיות (שֶמַה) וברגליים יחפות תחת כיפת השמיים, או בתוך סככה שהוקמה לכבוד שמחות. הריקודים המסורתיים, שנלמדו בצפייה, ללא הדרכה, היו פתוחים לכל. גם לימוד המוזיקה נעשה על ידי שמיעה, ללא תווים. האזמרי היה איש המקצוע בתחום, שהיה נודד בין הכפרים, מנגן בכלים מסורתיים, מחבר שירים חדשים והכפריים היו מצטרפים אליו בריקוד ושירה.